​​בשנים האחרונות התחלתי לשלב בעבודה הטיפולית שלי כלי הנקרא נוירופידבק לאימון המוח. אני מציע להיעזר בו במצבים של חוסר יציבות של מערכת העצבים הרגשית - טראומה, חרדה, תחושת שחיקה, דיכאון, סימפטומים פסיכוסומטיים או התמודדות עם משבר. במקרים הללו אני רואה תוצאות יפות מאוד שמתיישבות עם הידע הקליני שנצבר בשנים האחרונות. מצאתי גם תועלת רבה בשילוב של נוירופידבק עם עבודה טיפולית כדי להרחיב את היכולת שלנו לעבד מידע רגשי, כלומר לגעת בנקודות רגשיות מורכבות, מבלבלות או מאיימות בקלות רבה יותר, ובכך להאיץ ולהעצים את התהליך הטיפולי. 

​​

בעמוד הנוכחי תוכלו לקבל הצצה ראשונית על: ​

מהות הגישה הנקראת נוירופידבק

איך אימון המוח מתבצע בפועל

איך הגישה משמשת ככלי מוביל לטיפול בטראומה

מי יוכל להיעזר באימון נוירופידבק ככלי לוויסות רגשי וגמישות 

תוצאות מחקרים קליניים

קריאה נוספת

​​​

העקרונות שבבסיס גישת הנוירופידבק

​

העקרונות מאחורי הגישה הם פשוטים, גם כשהיישום שלהם עשוי להיות מורכב ורגיש מבחינה קלינית וטכנית. 

​

העיקרון הראשון הוא שהחוויה שלנו מעוצבת על ידי פעילות של רשתות מוחיות שונות - כשאנחנו חווים חרדה, דיכאון, דריכות, סטרס או בלבול, או להפך, בהירות, שקט ותחושת מסוגלות, מדובר בדינמיקה בין רשתות מוחיות. גם יכולות הקשב והמיקוד שלנו, ואף האופן שבו אנחנו חווים את הזהות העצמית שלנו, מעוצבים מרגע לרגע על ידי דינמיקה של רשתות במוח. משמעות הדבר היא ששינוי בדפוסי הפעילות של הרשתות המוחיות מוביל לשינוי בחוויית החיים שלנו.

​

העיקרון השני הוא שלקבוצות הנוירונים במוח המהווים את הרשתות המוחיות השונות ישנו דפוס ״ירי״ חשמלי משותף. אותו דפוס ירי מייצר פעילות חשמלית המאפיינת כל מערכת מוחית. את האותות החשמליים ניתן למדוד מהקרקפת באמצעות מכשיר ייעודי הנקרא EEG ולעבד אותם במהירות כך שישקפו עבורנו באופן מיידי וחי את הפעילויות של הרשתות השונות במוח. 

​

העיקרון השלישי הוא ששיקוף הפעילות המוחית בחזרה למתאמן מאפשר למוח לקלוט את הדפוסים הפנימיים של עצמו ולשנות במהירות את אופן הפעולה שלו. זה עיקרון לא טריוויאלי, אך מפתיע במידת היעילות שלו בשטח. למוח יש מוטיבציה פנימית חזקה להגיע למצב שבו הרשתות השונות שבו פועלות בסינכרון וביעילות, והוא מראה יכולת מרשימה להשתנות ולהגמיש את עצמו כשהוא מזהה הזדמנות להתייעל. אפשר לדמות את הפידבק למראה שמוצבת מול המוח, ומאפשרת לו לראות לראשונה חלקים מעצמו שלא ראה מעולם, וללמוד איך אפשר להשתמש בהם בצורה קוהרנטית וחכמה יותר. 

​​

איך זה מתבצע?

​

אימון מוחי באמצעות נוירופידבק משקף למתאמן את הפעילות ברשתות המוחיות שרלוונטיות למה שהוא רוצה לשנות. האופן שבו אני משתמש בכלי הוא שיקוף הפעילות באיזורים הפרא-לימביים, תוך התמקדות ברשתות המוחיות הקשורות לוויסות דפוסים קדומים של מתח, דריכות וחרדה, ביסוס מודעות נינוחה לתחושות הגוף, ובנייה של חווית עצמי קוהרנטית ובהירה יותר. 

​​

במהלך המפגש הטיפולי נקח פרקי זמן קצרים בהם המטופל ילבש מכשיר EEG הבנוי כרצועת ראש פשוטה עם חיישנים ייעודיים, ומול מסך, הוא יקבל שיקוף מיידי של הדפוסים המוחיים. לאחר כל סבב קצר, נעצור ונחקור מה חווה ומה קרה בפועל מבחינת המדדים החשמליים. את השינוי שנזהה בחוויה שלו, המשקפים שינויים בדפוסים של רשתות מוחיות ספציפיות, נמשיך לעבד באמצעות שיחה, מיינדפולנס ותרפיה מבוססת חוויה, כדי להפוך את השינוי למובן ויציב יותר.

​​

נוירופידבק ככלי לטיפול בטראומה​

​

כדי להבין מהי טראומה נפשית וכיצד אימון מוחי יכול לסייע להחלמה ממנה, חשוב להכיר את מערכת העצבים האוטונומית, רשת מוחית אשר אחראית למצוקה הפוסט-טראומטית כאשר היא יוצאת מכיול. המערכת האוטונומית היא מנגנון ההישרדות של המוח היונקי, הפועל כשומר הסורק את הסביבה בחיפוש אחר איום. כאשר המערכת מזהה סכנה, היא מנתבת את המשאבים הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים שלנו לשני ערוצים עיקריים:​ הראשון, ערוץ עוררות-היתר (Fight or Flight), שמתבטא בתחושת פחד, סטרס כרוני, חרדה, דאגנות ודריכות. השני, ערוץ תת-העוררות והקיפאון (Freeze), שמייצר תגובות של שיתוק, כבדות, קהות חושים וניתוק רגשי, שנועדו למסך כאב ולשמור על האורגניזם במצבי קיצון מסכני חיים.​
 

לרוב, אנשים שמערכת העצבים האוטונומית שלהם נוטה לפעילות יתר, יתמודדו עם שילוב של שני הדפוסים הללו, במקביל או לסירוגין.

​​

איך המערכת יוצאת מאיזון? אופן פעולתה של המערכת האוטונומית מתעצב לאורך החיים בהתאם לחוויות שלנו. אם במהלך החיים חווינו איום רגשי או פיזי מתמשך, הכיול הטבעי של המערכת עשוי להשתבש, וסף הרגישות שלה עשוי להשתנות כך שהיא נוטה לייצר תגובות הישרדותיות גם כשאין במציאות שלנו איום ממשי.

אנשים שגדלו בסביבה לא בטוחה מספיק, בין אם רגשית או גופנית, או אלו שנחשפו לאירועים טראומטיים, עלולים לפתח מערכת אוטונומית עם סף רגישות נמוך מאוד. משמעות הדבר היא שהמערכת המיועדת לזהות ולהגיב לסכנה ממשית מפעילה תגובות מוחיות של עוררות וקיפאון באופן לא פרופורציונלי למה שמתרחש במציאות החיצונית, תגובות אשר עשויות להתבטא כנטייה לסטרס כרוני, חרדה, דריכות, כבדות, הצפה רגשית או ניתוק וקהות רגשיים.
 

למה שיחות בלבד לא תמיד מספיקות? המערכת היא אוטונומית, היא פועלת באופן עצמאי וקודמת לאזורי החשיבה הרציונלית במוח. לכן, מאוד קשה, ולעתים אף בלתי אפשרי, להביא לשינוי אפקטיבי בדפוסי הפעילות האוטונומיים באמצעות טיפול הכולל שיחה בלבד. יתר על כך, במקרים מסוימים, חוסר היציבות של המערכת האוטונומית, שעשוי להוביל לניתוקים, הצפה רגשית וקושי לסמוך ולהיפתח מול מטפלים, מחבל ביכולת של מטופלים להיעזר בפסיכותרפיה.
 

התמודדות אפקטיבית עם מערכת אוטונומית שאינה מכוילת דורש שינוי ישיר של הדפוסים הפיזיולוגיים והחשמליים של המוח כך שיפעלו באופן יציב יותר, מבלי להפעיל מנגנוני ניתוק, קיפאון או עוררות-יתר. באמצעות טיפול פסיכולוגי המשלב נוירופידבק, המוח לומד לבצע "כיול מחדש" של המערכת האוטונומית, כך שניתן יהיה להרפות מתגובות ההישרדות הכרוניות ולבסס מחדש חוויה נוירולוגית של ויסות וביטחון.
 

למי זה מתאים?​

​

בשילוב עם טיפול פסיכולוגי, אימון בנוירופידבק עשוי לשפר את התוצאות הטיפוליות במגוון רחב של מקרים בהם המערכת הרגשית לא יציבה. בשילוב עם טיפול מותאם, האימון יכול לסייע להתמודדות עם פגיעות טראומטיות קלות ומורכבות, אך גם לתמוך באלו שמתמודדים עם תקופת לחץ מתמשך או עומס הפוגע ב Well being. לרוב כדאי לשקול שילוב נוירפידבק כאשר ישנם:
 

• פגיעות פוסט-טראומטיות (PTSD, C-PTSD)

• טראומה התפתחותית או טראומה בין-דורית (למשל, ילדים או נכדים של ניצולי שואה, או אנשים שגדלו בבתי ילדים קיבוציים)

• סימפטומים של חרדה ודיכאון

• מצבי סטרס כרוני ושחיקה נפשית (למשל, שחיקה נפשית הנגרמת ממקומות עבודה תובעניים)

• הופעה של סימפטומים גופניים הקשורים לסטרס

• משבר, בלבול או תחושת דיסוציאציה הנגרמת משימוש קודם בחומרים פסיכדליים
  
  ​

מחקרים קליניים

 ​

מספר מחקרים קליניים (Romero et al., 2020; van der Kolk et al., 2016; Rogel et al., 2020) אשר בחנו את היעילות של אימון נוירופידבק בטיפול בפוסט-טראומה (PTSD) מצאו כי המטופלים חוו שיפור מובהק סטטיסטית בתדירות ובחומרת תסמיני הטראומה. במחקר מבוקר בקרב מבוגרים נמצא כי בסיום סדרת האימונים, 72.7% מהמטופלים בקבוצת הנוירופידבק, שהחלו את הטיפול עם אבחנה של פוסט-טראומה פעילה, לא ענו עוד על הקריטריונים האבחנתיים של הפרעה פוסט-טראומטית בסיום הטיפול (van der Kolk et al., 2016).
 

מעבר להפחתת הסימפטומים הישירים של הטראומה, המטופלים הפגינו שיפור ניכר ביכולות הוויסות הרגשי (Romero et al., 2020; van der Kolk et al., 2016). החוקרים מציינים כי עוצמת ההשפעה (Effect size) של הטיפול בנוירופידבק עומדת בשורה אחת עם הטיפולים הפסיכולוגיים מבוססי-הראיות היעילים ביותר הקיימים כיום לטיפול בטראומה (van der Kolk et al., 2016). עם זאת, חשוב לציין שלפי הסטנדרטים הרפואיים הנוכחיים, נדרשים עוד מחקרים כדי לקבוע את יעילות השיטה. 

קריאה נוספת

 

"נרשם בגוף" (The Body Keeps the Score) מאת פרופ' בסל ואן דר קולק, העוסק בטראומה ובדרכי ההחלמה ממנה. ואן דר קולק מקדיש בספרו פרק שלם לגישת הנוירופידבק ולהשפעתה על המוח הטראומטי.

 

"Neurofeedback in the Treatment of Developmental Trauma" מאת סברן פישר: ספר מעמיק המתאר מהי פגיעה טראומטית התפתחותית, וכיצד שימוש בנוירופידבק, בשילוב עם טיפול נפשי, עשוי להביא לפריצת דרך טיפולית משמעותית עבור מטופלים הסובלים ממנה.

​

מאמרים קליניים:
 

van der Kolk BA, Hodgdon H, Gapen M, Musicaro R, Suvak MK, Hamlin E, et al. (2016) A Randomized Controlled Study of Neurofeedback for Chronic PTSD. PLoS ONE 11(12): e0166752. doi:10.1371/journal.pone.0166752
 

Romero, D. E., Anderson, A., Gregory, J. C., Potts, C. A., Jackson, A., Spears, J. R., ... & Speedlin, S. (2020). Using neurofeedback to lower PTSD symptoms. NeuroRegulation, 7(3), 99-106.
 

Rogel, A., Loomis, A. M., Hamlin, E., Hodgdon, H., Spinazzola, J., & van der Kolk, B. (2020). The impact of neurofeedback training on children with developmental trauma: A randomized controlled study. Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy, 12(8), 918.