עמרי קומאי

כבני אדם, יש לנו צורך פסיכולוגי בסיסי שיהיה שם מישהו שיראה אותנו וידאג לנו, ושיהיו עיניים שיעריכו אותנו ויתפעלו. לפעמים הצורך הזה מקבל מענה מספק בילדות, ואנחנו יכולים להפנים את אותן הדמויות, והדאגה שלהן כלפינו, פנימה, והן הופכות להיות חלק מאיתנו. במקרים אחרים, אנחנו ממשיכים אל החיים הבוגרים עם תחושת מחסור. בתרגיל הקרוב נראה איך אפשר לזהות דמויות שהיו שם בשבילנו לאורך הדרך, במידה כזו או אחרת, ולאפשר למערכת שלנו ערוץ של פנימי של הזנה.